הספר

קורס "יוגה והאמת הפנימית" מבוסס על תכנים שמגיעים מהספרייה הקוסמית. במאי 2010 שיתפתי את תמורה בתובנות רגשיות שעולות בי בעת תרגול היוגה, והתייעצתי אתה מה עלי ללמוד כדי שאוכל להדריך את תלמידי אל רגשותיהם בצורה מקצועית ואחראית. תמורה ענתה שאין צורך לחפש את התשובות מחוץ ליוגה, מכיוון שהן מקודדות בקוסמוס תחת הכותרת "יוגה" ויש להתאימן לבני האדם. היא הציעה לעבד את התכנים הנחוצים לרמת ההבנה שלי ולהעבירם אלי על-מנת שאערוך אותם כספר. מתוך כך ניתן להבין שהספר מכיל ידע נרחב, ברובו חדש, אודות המהות האנושית ותכלית קיומנו כבני אדם. הפרספקטיבה היא קוסמית-אנרגטית, אבל מגמת הספר היא יישומית, קונקרטית ונוגעת בחיים. הספר עוסק בתהליכים רגשיים ותפישתיים, דן לעומק ביחסי היחיד והזולת, מתאר בפירוט את האופן שבו רגש (=נשמה), נפש וגוף פועמים במשותף ובמשולב ומתוך כך אף מסביר תופעות של בריאות וחולי, ובעצם נוגע בכל סוגיה בחיינו הארציים. הספר כולל כמה מאות יחידות תרגול שנועדו לפתח את כלי המודעות והתודעה באמצעות הגוף.

אני "פוגשת" את תמורה כל שבוע, באמצעות המתקשר הר-אל שפירא, היא מעבדת עבורי ומכתיבה לי את מה שהיא מוצאת לנכון, אני שואלת שאלות ומבקשת בקשות, וכך נבנה הספר.

בהגדרה הכללית ביותר ניתן לומר שהספר הוא אודות היבטי הבריאה שמתגשמים כבני אדם בפלנטת ארץ. ככל שמתקדמות ההכתבות נראה לי שהכותרת הנאותה לספר תהיה "יוגה – האדם כנוכחות אלוהית בחומר".

מסר מוביל בדבריה של תמורה הוא שמעצם היותנו נוכחות אלוהית בחומר, הכלים לידיעת עצמנו ולמימוש האותנטי של עצמנו נתונים לנו, אבל היכולת הזו אינה מפותחת דיה אצל רוב בני האדם. היא יודעת שאנחנו צריכים עזרה, היא מושיטה לנו יד, והיא גם מזהירה אותנו מפני הנטייה שלנו לוותר על הכלים שלנו, על החיבור הישיר שלנו לאלוהות, ולאמץ לעצמנו מתווכים בדמות מנהיגים רוחניים ששואבים את כוחם מהכמיהה שלנו.

בספר זה תמורה מבקשת להדריך אותנו כיצד לחבור ליכולות המהותיות והיסודיות של קיומנו ומתוכן לחוש את המשמעות הכבירה של היותנו בני אדם. הספר מכיל תוכן רב בתחום הזה, ומציב בפנינו מראות שלא קל להסתכל בהן. במילים אחרות, הספר רווי באהבה ובחמלה, אבל לא מפנק. שאלתי פעם את תמורה אם אפשר לרכך את התכנים ולהביאם על דרך החיוב. תשובתה הייתה שהדרכה על דרך החיוב בלבד לא מאפשרת לנו לראות ולהבין איפה אנחנו שוגים, ואז איננו יכולים לקחת אחריות על רגשותינו, מחשבותינו ומעשינו, ואם לא ניקח אחריות לא נחולל שינוי. היא הוסיפה שהרצון שלנו, בני האדם, שהקוסמוס ינהג בנו ברכות נובע מהקושי שלנו לנהוג ברכות כלפי עצמנו. חשתי צמרמורת והבנתי שעלי להעביר את דבריה כלשונם.

מכל מה שתיארתי עד עכשיו, תוכלו, הקוראים, להבין שהספר, והקורס שנגזר ממנו, מציעים דרך התפתחות ייחודית, מאתגרת וחדשנית. בהמשך תיאור קצר של הפרקים שניתנו עד עתה וקצת כיוונים להמשך.

פרקים שהוענקו

 

משמעויות הנשימה

מעבר להיבט הפיזיולוגי של חילופי הגזים, ומעבר לתנועת הפראנה בגוף, הפרק מדבר על שאיפה של תוכן אלוהותי המגולם באטומים ומקיים את החיים ואת הזיכרון הפנימי, כלומר התוכן הנשמתי שלנו. זיכרון זה הוא הבסיס למימוש שלנו את עצמנו ולחוסן שלנו בפני כל המרחש סביבנו, ועם מולקולות החמצן, הוא מגיע לכל תא ותא בגופנו.

 

“משנושמים אתם בני האדם אוויר לריאותיכם, נושמים אתם תמצית אלוהית המתקיימת בכל אטום ואטום המרכיבים את האוויר הנועד לנשימה והמאפשר חיים. עליכם להיות ערים מה נושמים אתם אל קרבכם. באמצעות נשימותיכם שואפים אתם לקרבכם יצירתיות, רעיונות חדשים, שאיפות, רצונות, בחירות, החלטות, ואף יכולים אתם לשאוף לקרבכם הרס עצמי, דיכאון, פחדים, חרדות, דאגות שונות ואף מחלות המתבטאות בהיבטים פיזיולוגיים. הנשימה מאפשרת בעבורכם לחוות לא רק את אשר מתקיים בקרבכם אלא גם את אשר מתקיים מחוצה לכם...”

 

 

קונדליני וצ'קרות

פרק זה מסביר קודם כל את משמעות הקונדליני כערוץ כפול. ערוץ ישיר, מצ'קרת הבסיס של כל אדם אל האלוהות ובחזרה, מקיים את עצם החיים, וערוץ ספירלי, שאוסף את כל התכנים הרגשיים שבצ'קרות, מצ'קרת הבסיס אל האלוהות ובחזרה. הצ'קרות הן דיסקות אנרגטיות בתנועה סיבובית, מעין טרנספורמטורים המאפשרים לתדרים האלוהיים להתמצק לדרגות שונות של צפיפות בחומר.

 

“צ'קרת הבסיס נושאת את התרגום הראשוני אותו יוצרים אתם, בני האדם, במפגשכם עם עצמכם ועם החומר בשנות חייכם הראשונות. תרגום זה יוצר את התפישות המתקיימות בכם בהמשך חייכם אודות מהותכם... מדובר ביכולת ההישרדות הרגשית המתקיימת בקרבכם אשר לעתים רעועה היא... לכן בצ'קרת הבסיס נמצאים הכלים הרגשיים באמצעותם בונים אתם בני האדם אסטרטגיה התייחסותית לעצמכם בהקשר למציאות. בזו הצ'קרה מצויות אבני הבניין, וכמוה כשלד עליו תבנו את מלוא מהותכם הרגשית והשכלית ואת מלוא אישיותכם... ”

 

הגיאומטריה של הגוף

פרק זה מתאר כיצד מבנים גיאומטריים בגוף מחזיקים את תדרי האיברים כתנועה רגשית ופיזיולוגית. מרכז הגוף עם האיברים הפנימיים מוחזק על-ידי צורת מגן דוד. מערך הגפיים מוחזק כמערך של גלילים וטרפזים, וחלק נוסף וחשוב מאוד מוקדש לראש ולמשמעות האנרגטית והרגשית של החושים הממוקמים בו.

 

“הפסיכולוגיה המתקיימת במערך מגן דוד מדברת על יכולת הגדרת האני, העצמי והאינדיבידואלי בהשלכה אל מערך קולקטיבי, קרי, החברה. אלו הן שלוש הגדרות המאפשרות בעבור בן האדם להבין את מלוא מהותו הפנימית, ומתוכה ליצור התייחסות הולמת אל רגשות, אל מחשבות, אל קוגניציה, אל תפישות וכיוצא באלה.”

 

האיברים הפנימיים ומשמעויותיהם

הפרק עוסק באנלוגיה שבין התפקודים הפיזיולוגיים לתפקודים הרגשיים של האיברים. התפקודים הללו כל-כך שזורים אלה באלה, שבמהלך ההכתבות לא אחת הם תוארו כאותו דבר עצמו, מה שהיה מעבר לכושר התפישה שלי. במקרים אלה הייתי עוצרת את תמורה ומבקשת שתפריד עבורי בין פיזיולוגיה לרגש כדי שאוכל להבין במה מדובר ואז אוכל לחזור ולשזור אותם יחד. לדוגמא קטע קצר מתוך טקסט נרחב על הריאות:

 

“הריאות מהוות כלי קיבול ליכולת החוויה על כל קשת גווניה, ועם זאת ליכולת ההפרדה בין מהות הדוברת על עצב, צער וכאב למהות חווייתית בה מתקיימים אושר, שמחה, התלהבות, פריחה, התעצמות וחדווה. עליכם לדעת כי במקום שבו מתרחשת הפרדה, למולה ניצבת האפשרות של סימביוזה. התוכן המפריד בין כאב וצער לתחושת שמחה ואושר נועד ליצור את החיבור הנכון בין מהותו של בן האדם למתקיים בקרבו ולמתקיים במציאות...”

 

מערכות תפקודיות בגוף-חומר

הפרק עוסק במערכת הוסקולרית (דם), במערכת העצבים המרכזית והפריפרילית, במערכת האנדוקרינית, במערכת רקמות החיבור והפאשיה ובמערכת העור. הידע אודות מערכות העיכול והרבייה נמצא בפרק "האיברים הפנימיים", והידע אודות מערכת השלד נמצא בפרק "הגיאומטריה של הגוף". בכל מערכת ניתן הסבר על התפקוד המשולב בהיבטי הרגש, הנפש והפיזיולוגיה. ההיבט הפיזיולוגי מאוזכר בקצרה, שהרי הוא מוכר וידוע, והייחודי בספר זה הוא התוכן המשלב. לדוגמה מובאים כאן כמה משפטים הלקוחים מהטקסט על כדוריות הדם האדומות. תפקודן כנושאות מולקולות החמצן אינו מוזכר, בהיותו תוכן ברור וידוע, אולם מדובר על התוכן הרגשי והנפשי שנישא עם החמצן:

 

“כדוריות הדם האדומות הינן תאי דם המגיעים לבשלות, ובבשלות נעלם גרעין התא... תאי הדם האדומים הם התאים היחידים בגוף-חומר שאינם מכילים גרעין. גרעין התא בכלל התאים מגדיר תפישה וידיעה בעבור תפקוד כזה או אחר... ואילו תאי הדם האדומים, מכיוון שבבגרותם אינם מכילים גרעין, הינם ניטרליים במהותם... ויכולים הם להעביר בין כל תאי הגוף דעות, מחשבות, רגשות, תחושות, חוויות ועוד.”

 

 

מיניות בני האדם - אבולוציה ומראות

חלקו הראשון של הפרק מביא סקירה של האבולוציה של המיניות כנדבך באבולוציה של המין האנושי, כיצד התפתחה מאינסטינקט למערך המורכב של חשקים, תפישות, רגשות, זהות אישית, זכריות, נקביות, איסורים ופריצתם, כוחנות, מניפולציות ועוד ועוד. החלק השני מתאר את המיניות בראי הצ'קרות. מרכז האנרגיה המינית, כידוע, הינו בצ'קרה השנייה, צ'קרת טבע היצירה, אולם יש להבין כי המיניות, ככל האנרגיות המתקיימות בנו, נעה עם ספירלת הקונדליני ועוברת עיבוד בכל הצ'קרות. הציטוט שלהלן הוא אחת מגולות הכותרת של הפרק הזה:

 

...אתם בני האדם מגדירים מיניות כאהבה, ומגדירים אתם מיניות כקשר בין בני אדם, ומגדירים אתם מיניות אם כהיבט נורמטיבי ואם כסטייה מדרך הטבע, ואתם אינכם מבינים כי המיניות יוצרת חושניות ומממשת תשוקה לחיים וליצירה הגדולה של בן האדם את עצמו כנשמה הפועמת בחומר. המיניות במהותה רצון פנימי ואיכות פנימית, המגדירים את יופיים של בני האדם בעיני עצמם ובעיני האלוהות. מדובר בתדר אנרגטי תקשורתי המתקיים בחומר, שהוא מקביל לתדר אנרגטי תקשורתי המתקיים באלוהות שאינה בחומר. הווה אומר כי מיניות בני האדם במהותה תקשורת בלתי אמצעית וחוויית אחדות של גוף, רגש, תבונה, נשמה ואלוהות, תדרים אנרגטיים המאפשרים ליוגה לפעול ולהפעיל.”

 

 

תקשורת אנרגטית - המרידיאנים על-פי היוגה

המרידיאנים על-פי היוגה הם מערכת תקשורת שאינה מוכרת עדיין, המחברת בין איברים ובהתאמה גם בין הצ'קרות המקושרות אל אותם איברים. זו אינה מערכת הנאדים על-פי היוגה המסורתית וגם לא מערכת המרידיאנים על-פי הרפואה הסינית. זוהי מערכת שנגלית בפנינו לראשונה בהכתבות לספר הזה.

היוגה מדברת על ערוצי תקשורת אלה בהיותה קושרת בין איזון, שיווי משקל, נשימה, מחזור הדם, המערכת העצבית, השלד, השרירים, האיברים הפנימיים, המערכת האנדוקרינית ועוד. מתקיימים 13 מרידיאנים. להמחשה, לפניכם הצגה ראשונית וסכמטית של המרידיאן הרביעי:

 

“מרידיאן מספר 4: בלוטת התימוס והלבלב

מרידיאן זה מתחיל הוא בעין השלישית, יורד הוא דרך החיך הרך אל בלוטת התימוס, חוצה את בלוטת התימוס ומיד משיוצא הוא זולג ימינה ואחורנית אל הלבלב, מהלבלב אל מפרק הירך הימני ומשם בתנועה מעגלית, היוצרת חמישה וחצי מעגלים במורד הרגל, מגיע לקדמת הקרסול ומשם אל הבוהן הגדולה ואל מחוץ לגוף.

בתוך הלבלב מתקיימת התפצלות להמוני סיבים דקיקים. כל התפצלות בלבלב במשמעותה רגש כלשהו. המערך הרגשי נזקק לטיפול, נזקק לאיזון ולא ניתן לטפל במערך רגשי ולא ניתן לאזנו משלא מתקיימת החלוקה הפנימית בתוך הלבלב של מרידיאן זה לתכנים כה רבים, כלומר, לסיבים כה רבים. היציאה מן הלבלב מאחדת בין כל הסיבים ומאפשרת למרידיאן, על-פי ידיעותי, להמשיך ולנוע.

ומה מרידיאן זה אומר? הראייה הפנימית אשר לעתים משוללת כל היגיון, ויחד עם זאת רואה היא את האמת על-פי דרכה, הגם כי במהותה פרטית ואישית, אמת זו בעיקרה חלק ממבנה המגדיר אלוהות. ומראייה זו מתקיימת תנועה אל בלוטת התימוס, אל הבלוטה אשר אחראית היא על התפתחות מנגנון ההגנה מינקות ועד בגרות, כלומר, המנגנון אשר בדרכו שלו מגדיר את יכולתו של בן האדם לעמוד נוכח האמת הניצבת אל מול פניו ולא להישבר ולא לחלות...”

 

 

העיכול הרגשי בראי הצ'קרות

הפרק הזה נכתב כהרחבה לתוכן שנמסר עבור המרידיאן העשירי, ההיפוקמפוס ומערכת העיכול. תמורה הסבירה שם כיצד העיכול הרגשי הוא ההיבט החשוב ביותר במסעה של הנשמה בגוף-חומר, כלומר, במסע החיים שלנו כבני האדם. מכיוון שכך, ביקשתי מתמורה להרחיב בנושא ולהקדיש לו פרק שלם. "זה התוכן אותו מבקשת את רחב כאוקיאנוס" היא ענתה, וביקשה ממני להגדיר מבנה שיוכל לשאת את הנושא הנרחב הזה בפורמט של פרק אחד בספר הנוכחי. "עיכול רגשי בראי הצ'קרות" עניתי, ותמורה נענתה. 

 

“עיכול הווה אומר מודעות של בן האדם כלפי רגשותיו שלו אל מול מצבים שונים, משכל צ'קרה במהותה מייצגת מצב. כך לדוגמה, הצ'קרה הראשונה, כוח החיים, מייצגת את מצבי ההישרדות, ולכן ...העיכול בצ'קרת כוח החיים דורש מבני האדם לא לפחד לצעוד על-פני המציאות. כל מציאות. העיכול הרגשי של הישרדות רגשית דורש את יכולתם של בני האדם להגן על עצמם ולאפשר לעצמם מערך שלם של התייחסות רגשית-פנימית. לפיכך, הישרדות לאו דווקא נקשרת אל התגוננות, אל מאבק או אל מלחמה. ברבות מן הפעמים, הישרדות הווה אומר הבנת העיקרון הרגשי שמתקיים בחיים:

ראשית על בן האדם להגן על עצמו.

שנית על בן האדם ללמוד את עצמו.

שלישית, על בן האדם להבין את הקשיים והמכשלות.

רביעית, על בן האדם להסכים להתנסות.

חמישית, על בן האדם להסכים להוביל משמעויות.”

 

 

יחידות התרגול

עד עתה ניתנו כ-400 יחידות תרגול. כל יחידה מבוססת על תנוחת מוצא, תנועה, נשימה והיגד. ההיגד הוא משפט מכוון מודעות שנישא עם הנשימה וזרם הדם אל התאים והאיברים. ניתנו תרגילים ייעודיים לכל חוליה בעמוד השדרה, לכל אחד ממפרקי הגוף, לכל אחד מהאיברים הפנימיים, לכל אחת מהצ'קרות, לכל אחד מהמרידיאנים, לראש ועוד.

שפת הספר היא שפתה של תמורה, שאותה תוכלו לחוש בציטוטים שלעיל, אולם יחידות התרגול מנוסחות בשפתי וכוללות הדרכה ארצית הנשענת על ניסיוני כבעלת גוף וכמורה ליוגה. להלן דוגמה ליחדת תרגול.

 

יחידת תרגול    02/03/05 לחגורת המותניים והאגן.          שם היחידה: נישא באוויר      

תנוחת המוצא: שוכבים על הגב, מרימים את הרגליים למעלה ומפשקים אותן כמה שניתן. מתרוממים עם השכמות, הכתפיים והראש, ומניחים את כפות הידיים על פנים הירכיים.

תנועה: בעזרת הידיים דוחפים את הרגליים לפישוק רחב עוד יותר ומשחררים לסירוגין.

הנשימה חופשית.

היגד: אף מהות אוורירית יכולה לשאת משקל.

חוזרים לתנוחת המוצא.

מבצעים 2 מחזורים של 10 דחיפות.

ביחידת תרגול זו הגוף נתמך מהעצה ומהמותנית וכל שאר חלקיו, דהיינו, הישבן והרגליים, הגו, חגורת הכתפיים והראש, נישאים באוויר. קו המבט עובר בין הירכיים, מקביל לאדמה, פתוח אל המרחב, כך שתשומת הלב אינה במאמץ באגן ובבטן אלא באוויר. האגן הוא אמנם מערך של תמיכה, אך מתקיימת תחושה שמשחררת אותנו מהתפישה שתמיכה מתבססת על החומר.

 

 

מילון מונחים

תמורה משתמשת במילים ובמונחים המתקיימים בשפה העברית, אולם במקרים רבים הגדרותיה וכוונותיה במילים אלה שונות. במהלך העריכה אני מרכזת מילון מונחים שיעזור לקורא להפנים את משמעויות המונחים בספר זה. להלן כמה הגדרות לדוגמה:

 

אלטר-אגו  ̶   ישות המתקיימת ברוח שלה תהודה ומשמעות במבנה הנפש המתקיים בחומר כאגו. תבנית נשמתית האומרת "אנוכי". האלטר-אגו מייצג את הצד הבריא והמתפתח במהותו של בן האדם. הוא "האני החכם" ו"האני היודע" אותם חשים אתם בקרבכם. שילוב בין הצד הפרקטי לבין הצד האינטואיטיבי של המחשבה.                                    ראו גם: אגו; שליטה-באין-שליטה

 

אתיקה  ̶  קיומן של אמות מידה לתרגום הנכון את אשר מרגישים וחווים אתם, אמות מידה לפרשנותכם את תגובותיהם של בני האדם שסביבכם, ומכאן אמות מידה לתגובה הנכונה ולמעשה הנכון. (מתוך הטקסט לכליות)                               ראו גם: מוסר; מצפון

 

התפתחות  ̶  מעשה מחשבה שנועד לנהל את מערך התגובות שהתקבע בארסנל התפישות של בן האדם. יכולת המתקיימת בבן האדם להבין מה מניע את מהותו לתגובה כזו ולא אחרת. התפתחות מייצגת הן מודעות והן תודעה.       ראו גם: מודעות; תודעה; הארה; התעוררות

 

מודעות – התוכן הרגשי הנלמד והנרכש באמצעות הנשמה על פני פעימותיה וגלגוליה, ואף בפרקי הזמן שביניהם. המודעות רגשית במהותה. ("מודעות ותודעה"); המודעות מגדירה את מרב היכולות הרגשיות כתוכן ממנו מתפתחים בני האדם, משבכל התנסות מתקיים ממד רגשי. המודעות היא זו המבקשת להתפתח והמאפשרת בעבור בני האדם להתפתח ("מודעות ותודעה") מעצם ההתנסויותיהם בחומר.                                                           ראו גם: תודעה; ידיעה; התעוררות; התפתחות אישית; הכרה

 

סבל   ̶  חוויית קושי או מאמץ שאין לגביו הסכמה פנימית ובכל זאת מאפשרים לו להתרחש, כמו למשל במצבים של ריצוי או כפייה. סבל נוצר כשבן אדם בוחר להתנתק מעצמו ומחוויותיו, וכשהוא לא קשוב לגופו ולרגשותיו. סבל הוא כאב שפרץ את גבולות היכולת לשאת.

 

ערך עצמי – הערך שמעניק בן אדם לעצמו. תחושת ערך עצמי היא ידיעה, כלומר, אדם יודע את ערכו כוודאות ברורה, שרירה וקיימת שאינה זקוקה להוכחות.”

 

 

 

 

פרקים שיוענקו בהמשך

 

  • יוגה כתומכת בתהליכי רפואה טבעית וקונבנצינלית, ויחידות תרגול לטיפול במחלות ספציפיות
  • מודעות צ'י 
  • מערך האחריות של האונה הימנית של המוח לחצי השמאלי של הגוף ולהיפך. 
  • מודעות פראנה פרק המתייחס לערוצי החיבור שלנו, בני האדם, אל מרכז כדור הארץ ואל מרכז השמש.

לחץ כאן לקבלת עדכון על יציאת הספר לאור