תקשורים ומאמרים

תודעה ניגודית (דואלית) ותודעת האחד

אור וחושך, שמים וארץ, שחור ולבן, שמן ורזה, נקי ומלוכלך, אמת ושקר, יופי וכיעור, אהבה ואדישות, טוב ורע – האם צמדי הניגודים השגורים האלה מעידים על כך שאנחנו חיים בעולם של ניגודים?

וכשמדובר על האלוהות, על-פי רוב מוסכם על בני האדם שהיא אחת, שלמה, הוליסטית. ואם נבראנו בצלמה של האלוהות, כיצד נגשר על הפער בין ראיית השלם והראייה הניגודית?

בראשית דברי אומר שאולי לא העולם עצמו, אלא התודעה האנושית, שעל-פיה אנחנו חווים את העולם, היא זו שבנויה על ראייה ניגודית. התודעה הזו מתבטאת בשפה. כל שפה. וגם כשאנחנו מדברים על תודעת האחד או האחדות, רבים משתמשים בביטוי נון-דואליות (באנגלית nonduality). כלומר, אנחנו זקוקים לדואליות כדי לדבר על היעדרה, וכך גם בעברית אי-שניות, וכך גם בסנסקריט, שפת היוגה המסורתית, א-דוויטה.

ולמה זה בכלל חשוב? כי צמדי הניגודים הללו, שכה רווחים בשפה, הם קצה קרחון של מבנה תודעתי ורגשי שמנתבים את חוויית החיים שלנו לעבר עצבות, בדידות, ניכור, אכזבה, תחרות, כישלון ועוד. מאמר זה הוא הזמנה לתרגול ההתקרבות לתודעת האחד. צעד אחר צעד נבחן את האפשרויות, ונסתכל על אותו עולם עצמו כהתרחשות מחזורית המבוססת על שיתופי פעולה, וגם נשאל, אם הניגודיות כל-כך מעכירה את חיינו, לשם מה נבראנו כך?

 

הטבע – מערך של ניגודים או שיתופי פעולה?

האם בטבע יש ניגודיות? תלוי איך מסתכלים, כלומר, התשובה היא בנקודת המבט שלנו ולא בטבע עצמו.

מבנה האטום, שהוא הבסיס לעולם החומר, מבוסס על "חיובי" ו"שלילי". במה שקרוי "חיובי" מתקיים אלקטרון עודף ובזה שקרוי "שלילי" חסר אלקטרון. שני המצבים האלה אינם יציבים ומבקשים שינוי, ומתוך כך מתרחשות אינספור התפרקויות והתרכבויות בטבע. מתקיים קיטוב שהוא חלק ממחזוריות. האם קוטב אחד הוא "טוב" והאחר "רע"?

רוב הצמחים ובעלי החיים מתקיימים כזכרים ונקבות. הקיטוב הזה הוא מנגנון הרבייה הנפוץ בכדור ארץ, אך לא רק ברבייה עוסקים אנו כי אם במרחב ההתנסויות הזמין לנשמות שבאות להתפתח בממד הארצי. הקיטוב המיני-מגדרי טומן בחובו כמיהה להתחברות לכדי שלם.

כך גם הנשימה. אפשר לראות שאיפה ונשיפה כניגודים, אבל אין שאיפה ללא נשיפה ואין נשיפה ללא שאיפה, כך שמתקיימת כאן יצירה של שלם בתנועה מחזורית. נוסיף לכך שחילופי הגזים בנאדיות הריאה מתקיימים בשני הכיוונים כל הזמן, ונשימת התאים מתקיימת בשני הכיוונים כל הזמן. הראייה שלנו היא שקובעת האם הנשימה היא ניגודית או מחזורית או שלמה, ולא הנשימה עצמה.

יום ולילה, האם הם ניגודיים? קיים הבדל מבחינת כמות האור שזמין לנו, ומתוך כך נוצרו שעות ערות ושינה, אבל יום ולילה מתרחשים מתוך כך שכדור ארץ מסתובב סביב עצמו. כל פרט בטבע מגיב בדרכו לשינוי ברמת התאורה ומקיים מחזוריות פיזיולוגית ופסיכולוגית מותאמת. מנקודת מבט זו, יום ולילה אינם מנוגדים אלא מחזוריים וחוברים יחד ליצירת שלם.

באותו אופן ניתן להתבונן על קמילה וצמיחה, על הרס והתחדשות ואף על חיים ומוות.

קיומם של מצבים ספק ניגודיים ספק משלימים מאפשר חוויית חיים רחבה יותר, ומבחינה רוחנית זה הבסיס לכמיהה המתקיימת להתאחד מחדש עם השלם או לחוות את עצמנו אחד עם האלוהות.

 

צמדי ניגודים ושיפוטיות

עד כאן עסקנו בעובדות הטבע, בעובדות התודעה ובעובדות השפה. אבל לצד עובדות אלה עלינו לשים לב שהתודעה הניגודית שלנו איננה ניטראלית. לרובנו יש נטייה לייחס לכל רכיב בצמד הניגודים מטען אמוציונאלי, ובכך מתקיימת קונוטציה של "טוב" ו"רע" ושל השוואה. נוצרות העדפות, נוצרים המושגים של "אני" ו"הוא", ומכאן תחרות, שליטה, שיפוטיות, חסך וחמדנות. המטען האמוציונאלי הוא זה שעושה את הדיון הפילוסופי הזה למעניין וחשוב. המטען שנלווה לניגודיות מחובר בעיקרו לאגו, לצ'קרה השלישית, ואילו המטען האמוציונאלי שנלווה למחזוריות ולשיתוף פעולה מחובר בעיקרו לצ'קרת הלב, אך כפי שנראה בהמשך, שתי המגמות מתקיימות כאפשרות בכל אחת מהצ'קרות.

 

ניגודיות המתקיימת בצ'קרות

הצ'קרה הראשונה, צ'קרת כוח החיים, נושאת את הפוטנציאל המניע את מסע החיים ואת יכולות ההישרדות הפיזית והרגשית, אך בה מתמקמים גם דפוסי הישרדות שנוצרים בילדות ובהמשך מכבידים על כוח החיים.

הצ'קרה השנייה, צ'קרת טבע היצירה, מוציאה מן הכוח אל הפועל את פוטנציאל החיים כיצר וכיצירה. בה מתקיימת התשוקה כבסיס לרצון וכמזון לנפש, ובה גם מתקיימת הגחמה כבסיס למניפולציה.

בצ'קרה השלישית, צ'קרת הניהול הממוקד, מתמקם האגו, זה ששומר על סביבת חיים נאותה וקיום נאות עבור הפרט, ובצ'קרה הזאת מתקיים אף אגו כוחני, שתלטן ועריץ.

בצ'קרת הלב, צ'קרת דרכי האהבה, מתקיים תדר הבריאה שהוא ביסודו תדר האהבה השורה בכל ללא תנאי. המימוש הגבוה ביותר שלנו כבני אדם הוא אהבה לעצמנו ללא תנאי, ועם זאת, כל כך הרבה אנשים מציבים תנאים לאהבתם לעצמם, כועסים על עצמם, שופטים את עצמם ומתקשים לאהוב את עצמם ללא תנאי.

בצ'קרה החמישית, צ'קרת השפה והתקשורת, נמצאת האמונה, האמונה של אדם לעצמו ובעצמו, ולעתים מזומנות הופכת האמונה לפנאטיות. שתי איכויות אלה שונות ואף מנוגדות זו לזו.

בצ'קרה השישית, צ'קרת הנעלם והגלוי, נמצאת האינטואיציה, שהיא הבסיס לידיעה מתחדשת ומשתנה, ובאותה צ'קרה נמצאות גם האידיאולוגיות שמטבען הן נוקשות ומקובעות.

בצ'קרת הכתר, צ'קרת התקשורת הבלתי-אמצעית, נוצר מפגש בין תוכן קוסמי לתוכן ארצי. לכל אדם תוכן אישי ושפה אישית להבחין בו. כשהמפגש לא מתקיים או כשהשפה אינה מובנת, אדם חי בתחושת בדידות, חוסר ערך ואף חידלון.

 

הגרביטציה של ה"רע" ושל ה"טוב"

הסברנו שאנחנו מצמידים לניגודים מטען רגשי של "טוב" ו"רע". כדי לזהות את זה אתם מוזמנים לקחת את צמדי הניגודים שהוזכרו בפתיח למאמר זה, או צמדים אחרים, ולחוש את המטען שנושא כל רכיב בצמד בתוככם. ה"טוב" וה"רע" מהלכים קסם על בני האדם. ל"רע" יש כוח, מן גרביטציה. הוא מרגש, מפחיד, מסעיר, גורם להפרשת אדרנלין וממכר. בני אדם יוצרים דרמות ונמשכים לדרמות כי יש בהן היבט של רוע, אלימות, קטסטרופות ונזקים. בני אדם נמשכים לסרטי פעולה ואימה, ונמשכים לידיעות חדשותיות שמשחזרות וממחזרות אלימות שמתקיימת בעולמנו זה עידן ועידנים. העיסוק ב"רע" משכיח מליבות בני האדם את הטוב, היופי והאהבה המצויים בשפע, וממלא אותם בתחושות של עצב, בדידות, אכזבה מהחיים, עוינות ופסימיות.

גם ל"טוב" יש גרביטציה. הגרביטציה אל הטוב המוחלט עלולה לגרום לבני אדם לחפש מצב אוטופי של אהבה טהורה והרמוניה מושלמת, שאינם אפשריים במציאות המחזורית שיש בה הכול מכול. גם כאן מונחת מלכודת של אכזבה מהחיים, עצב, בדידות, עוינות ופסימיות.

אנחנו מוצאים את עצמנו בשבי התודעה הניגודית שלנו וחיים מלחמות אינסופיות, לא רק בין בני אדם ברמה האישית, בין מפלגות, בין קבוצות כאלה ואחרות ובין עמים. אנחנו מנהלים מלחמות בין ניגודים בתוך עצמנו. הגרביטציה אל ה"רע" יוצרת בתוכנו שיפוטיות שמופנית פנימה. מי לא מקיים במבנה הנפשי שלו בית משפט שבו הוא גם הנאשם וגם השופט, גם התובע וגם הסנגור, ואפילו התליין?

 

הבחירה

ראינו מהי המכשלה בתודעה הניגודית, ועכשיו נבדוק מה הפוטנציאל הטמון בה. ניקח פרספקטיבה רחבה ונשאל: אם בקוסמוס אין ניגודיות, והטבע סביבנו הוא ביסודו מחזורי, והתודעה הניגודית מרעילה אותנו, אז לשם מה האלוהות בראה אותנו עם תודעה ניגודית?

לדברי "תמורה" אנחנו היצורים היחידים בקוסמוס שהופקדה בידיהם היכולת לבחור. היא מדגישה ואומרת שאפילו מלאכים, ישויות אור והאלוהות עצמה לא בוחרים. הם פשוט מה שהם. לפיכך, המבנה התודעתי והרגשי שלנו מכוון לכך שנוכל לבחור.

במה בוחרים?

כשהדתות ותורות המוסר מדברות איתנו על בחירה בין "טוב" ל"רע", משתמע, אולי, שיש בעולם טוב ורע ואנחנו בוחרים ביניהם. כשאני מנסה להבין את ההדרכה של "תמורה" עד הסוף, אני חוזרת לפסקה הראשונה במאמר זה, ומפנימה שהמציאות כשלעצמה אינה טובה או רעה. יש מציאות שהיא לפעמים יותר נוחה ולפעמים פחות, אבל זה לא הופך אותה באופן מהותי לטובה או רעה.

אבל נעזוב לרגע את המציאות הסובבת ואת הדתות ותורות המוסר ונחזור פנימה אל עצמנו. לפני הכול קיימת בתוכנו אפשרות מובנית לבחור בכל רגע ורגע בין מה שמתאים וראוי לנו למה שלא מתאים ולא ראוי.

מתקיים בתוכנו מנגנון בחירה רגשי-שכלי שמעוגן בפיזיולוגיה של הכליות. הכליות הפיזיות מפרקות את הדם למרכיביו, מחברות מחדש את המרכיבים שממשיכים לשרת את הגוף והנפש כדם, ומרחיקות את אלה שלא נחוצים, לא מיטיבים או נמצאים בעודף. לנוזל שמורחק מהגוף אנחנו קוראים שתן. הכליות מתפקדות מתוך ראייה מערכתית ומשקללות את טובת הגוף כולו. בהתאמה, בכליות מעוגן מנגנון רגשי שנקרא מצפון, שהוא מצפן פנימי, מורה דרך פנימי, שיש לו קיום עצמאי ביחס לחוקים ולמוסכמות המתקיימים בחברה שבה אנו חיים.

כמו לכליות הפיזיות, גם למצפון ראייה מערכתית שרואה בו זמנית את האדם בסביבתו ומשקללת את הראוי והלא ראוי בהתאם. זוהי הבחירה. כדי לבחור נחוצה ראייה כוללת שמבחינה במחזוריות ובשיתופי הפעולה המתקיימים בטבע הנפשי והחברתי. כדי שלבחירה שלנו תהיה משמעות, עלינו להכיל בחוויית החיים שלנו את כל מנעד הרגשות וההתנהגויות ומתוכם לבחור בכל רגע ורגע. מה שנבחר עכשיו כמתאים לא מסמן את כל השאר כ"רע". לכן הבחירה בין "טוב" ל"רע", כפי שהיא מקובלת בדתות ובתורות המוסר, נאינה מספקת בעיני. ניתן לומר שיש לה תפקיד זמני בליווי ההתפתחות של התודעה האנושית, אבל בהמשך ההתפתחות, המצפן הפנימי האינדיבידואלי של כל אדם יקבל מקום מרכזי בתהליכי הבחירה.

 

איך אפשר להגיד שאין רע בעולמנו?

הפניתי שאלה זו אל "תמורה", ואלו דבריה:

"אין נשמה רעה ולכן אין מבנה אישיותי רע. מתקיימות תפישות המגדירות רוע, אלימות, כוחניות, רשעות, אטימות, חוסר סבלנות, חוסר סובלנות, קנאה, אובססיה, התעללות וכיוצא באלה, התנהגויות אותן אתם חווים כרוע."

 

כיצד לחבור לתודעת האחד

התודעה הניגודית מעוגנת בחוזקה ברקמת החיים המוכרת לנו, אולם מבחינה התפתחותית, אומרת תמורה, אנחנו אמורים להיפרד מן ההיבט הניגודי לקראת מצב שבו נוכל לקלוט את המציאות, להבין אותה ולתפקד בה ללא הניגודיות.

  • נוכל לאמן את התודעה שלנו להשתמש בערכים המתקיימים בקוסמוס. לדוגמא, בקוסמוס קיים אור אינסופי שבחומר יכול להיות זמין לנו יותר או פחות. מדובר באור הפוטוני, זה שמאפשר את מאור עינינו, ובאור אנרגטי, שהוא האור האלוהי. אין בקוסמוס מצב של היעדר אור מוחלט. "חושך" הוא משמעות חווייתית שהוגדרה על-ידי בני אדם. המילה "חושך" מחזקת את היותנו שבויים בתפישה הניגודית ומשכיחה את החיבור הקמאי שלנו עם הקוסמוס כפי שהוא. השינוי התודעתי המוצע על-פי הדוגמה הזאת הוא לחשוב ולדבר במונחים של מעט אור בלילה והרבה אור בצהריים, ולהוציא את המילה חושך מאוצר המילים. מדובר כמובן, באימון תודעתי מתמשך.
  • בעזרת דקות אבחנה אנחנו יכולים להיות מודעים לנטייה שלנו לקבוע את עליונותו של החורף על הקיץ או להיפך, של האדמה על השמים או להיפך, של היום על הלילה או להיפך, של עם זה על עם אחר, של מקצוע זה על מקצוע אחר. כדי לאמן את עצמנו לקראת תודעת האחד נאמץ לעצמנו את הידיעה שכל היבט של המציאות הוא מה שהוא, ואינו מייצג "טוב" או "רע", עליון או תחתון. נזכור שדירוג והשוואה בין בני אדם יוצר תחרות, קנאה, חסך, אשליית כוח, חמדנות, יוהרה. בשביל מה לנו?
  • כשאנחנו משווים בין שני דברים כדי לדעת עליהם יותר, למשל, כשאנחנו משווים בין אגס לתפוח, במה אנחנו מתמקדים? בדמיון או בשוני? כדי לפתח את תודעת האחד בתוכנו, נלמד להבין דברים מתוך הדמיון שלהם לדברים אחרים. נבין ונחווה את האגס והתפוח מתוך הדומה והמשותף לשניהם.
  • נימנע מלסמן אנשים, מקומות ומצבים בתוויות גורפות ומוחלטות. נוכל לומר שאדם מסוים אמר שטות, כלומר, ברגע מסוים לדעתנו לא נהג בחוכמה, אבל האמירה שהוא טיפש היא נחרצת וגורפת ומשמרת תודעה ניגודית, שיפוטית ומנכרת. ישנם סוגים שונים של אינטליגנציה, וכל אדם ניחן בכישרונות שמשרתים את טובתו הנעלה ביותר. הצמדת תוויות גורפות על אנשים מעכירה את המציאות של כל הנוגעים בדבר. כשאנחנו מסמנים אנשים בתוויות אנחנו מפסיקים להקשיב להם באמת.
  • הרבו להחליף נקודות מבט, או להרחיב את הפרספקטיבה ביחסכם לעצמכם ולעולם. הקשיבו לאנשים שהתנסות החיים שלהם שונה משלכם, ברמה שתוכלו לראות את הדברים מנקודת המבט שלהם. מה שרואים מכאן לא רואים משם. הגבולות החדים שחוויתם בין "טוב" ל"רע" יתעמעמו. מתוך כך גם נוצרת גישה מוסרית שפגיעה בזולת כמוה כפגיעה בעצמנו, ושכדור הארץ הוא הבית שלנו, ואנחנו רוצים לשמור עליו.
  • ניצור עבור עצמנו רגעים שבהם אנחנו נמצאים מול נוף רחב ידיים, חשים את הבריאה ותוהים על הקשר בינינו לבינה, או פשוט רוצים להירגע, להשקיט את התודעה במדיטציה, בהאזנה למוסיקה או בטיול בטבע. ברגעים אלו יש אפשרות שנחוש שהכול אחד, שהכול מסונכרן, שכולנו עשויים מאותו תוכן ונושמים את אותו אוויר. במצב זה חוויית הניגודים מתמתנת ואנחנו מרגישים טוב יותר, חשים הרמוניה פנימית וחיצונית. אנחנו מתקרבים לתודעת האחד.
חזרה לרשימת מאמרים ותקשורים