תקשורים ומאמרים

על האמונה

תמורה כאן,

יכולים אתם בני האדם לטעון כי בסיס האמונה מדבר על אדיקות כלשהי ועל קנאות כלשהי, ברם, אנו איננו רואים מערכי אמונה באמצעות אלו התכנים.

אמונה, כדבר ראשון, נקשרת אל מהותו הפנימית, הבסיסית של בן האדם. מדובר על יכולתו להכיל ולקבל את עצמו כמות שהוא ולהאמין למתקיים בקרבו, כי הנו מבורך, בעל משמעות, בעל ערך, בעל שייכות, בעל מקום, משהאמונה הפנימית מייצגת את יכולתו להאמין לעצמו, לרגשותיו, לידיעותיו ולמחשבותיו. משמאמין בן אדם לעצמו, יכול הוא אף להאמין בעצמו. משבסיס אמונה פנימית איננו מתקיים, נמצא אנו לא אמונה אלא מערכי תפישה העסוקים בפונדמנטליסטיות ובאדיקות.

האמונה של בן האדם בעצמו נשענת על מערכי תפישות שנוצרו בזמני ילדות. לדוגמה, אם אחד ההורים הקניט את ילדו ואמר לו "לא תצליח, זה לא ילך" ולא הסביר הכיצד יכול הילד להצליח, הטמיע ההורה בקרבו של הילד את חוסר האמונה בעצמו.

עליכם להבין מהי אמונה לתכנים ובתכנים המתקיימים בלב (פנימית) ומהי אמונה המתייחסת אל תפישה.

אמונה הנשענת על מערך תפישתי איננה מקיימת את היכולת לחקור את משנותיה ולהיווכח האם יש להן משמעות בתפקוד רגשי פנימי. לפיכך אין היא נוטה להשתנות בנקל. אמונה הנשענת על תפישה באה לידי ביטוי ביצירת גבולות, בחוקים ובתכתיבים, ובכך האמונה איננה מתפקדת על-פי מהותה שלה אלא על-פי מערכי המגבלות.

אמונה פנימית אמורה להישען על שלד פנימי יציב ואיתן, ויחד עם זאת גמיש במלוא מהותו. מתקיימת האפשרות להניע את זו האמונה כי תתבונן היא על המשמעויות מנקודות מבט שונות ואחרות. מתקיים מרכז פנימי יציב ואיתן שעליו ניתן ליצור מערכים מתגמשים, שינויים, חדשנות, חידושים, המצאות, אתגרים וכיוצא באלה.

המציאות מוכיחה חדשות לבקרים כי דבר מה קיים, ולמחרת מוכיחה כי הדבר איננו קיים. כאלה הן אמונות הנשענות על מחקרים מדעיים, תורות חברתיות, זרמים ואפנות. האמונה של האדם לעצמו, לרגשותיו, לחוויותיו, לידיעותיו, לתחושותיו הינה הבסיס עליו יכול הוא לבחון מערכי אמונות אלה הנקרים בדרכו.

אמונתו של בן האדם בעצמו איננה נפגמת אם קרה הדבר ולא הצליח הוא במעשיו, מכיוון שאמונה זו נשענת על אמונתו שלו לעצמו, לרגשותיו, לתחושותיו לידיעותיו, לחוויותיו. אמונה שכזו איננה מתרסקת בשל חוסר הצלחה ואף לא בשל מפגש עם כישלון.

משפועלים בני האדם על-פי מערכים של חוקים ומגבלות אין הם מקשיבים לליבם ואינם בודקים את עצמם. לכן אמונותיהם יכולות להתפתח לקנאות קיצונית ואדיקות שאינה יודעת שובע. משמתקיים כישלון יאשימו הם את תנאי המציאות, ובכך מלבים הם את אש השנאה, ומתוך כך את האטימות, את האפתיה, את חוסר המעש ואת מערך התירוצים להסביר מדוע לא ניתן, מדוע לא כדאי, מדוע כישלון וכיוצא באלה.

אמונה של בן אדם לעצמו איננה קיצונית מכיוון שנשענת היא על אמיתות הלב המתקיימות בקרבו.

מערכי אמונה פנימיים נזקקים הם ליציבות רגשית, יציבות תבונית, יציבותה של מודעות ויציבותה של תודעה על מנת לאפשר לאמונה לעצמי להתפתח, כלומר, להתנסות בתנאי המציאות, לרכוש ניסיון ולחבור אל עבר התנסויות אלו מתוך למידה המטפחת הכרה ותבונה. לכן כל אמונה הנובעת מאמונתו של בן אדם לעצמו הינה אמונה המחזקת את כוחו ועצמתו כלפי עצמו.

אין אמונה זכה, אין אמונה טהורה, אין אמונה נטולת הפרעות מסוג של האשמות, תסכולים ואכזבות. על האמונה להוביל מהותו של אדם לידי כך כי יהיה הוא מסופק מעצמו ומבחירותיו כלפי עצמו על מנת לא יהפוך הוא את האמונה לכלי מדידה בעבור תוצאות מעשיו.

אלו הם משפטים קצרים על אמונה.

תמורה כאן.

 

חזרה לרשימת מאמרים ותקשורים